אימהות וקריירה? הצחקתם אותה. ראיון מעיף עם אפרת לקט


"יש ביכולתך לאמן את הילדים שלך" | צילום: תמי גלאור


לפני 10 שנים, אפרת לקט הייתה בטוחה שפיצחה את השיטה, הייתה לה מטפלת שהביאה לה את התינוק למשרד הפרסום בו עבדה והיא הייתה מניקה אותו תוך כדי הכנה לישיבת התקציב הבאה, שולחת את המטפלת לדרכה וממשיכה לג'נגל, מתקדמת על המסלול הבטוח למשרה חלומית במשרד המבוקש 'אדלר – חומסקי' ' אפרת הראתה לכולם איך עושים את זה בקלות, רק בלילות בינה לבין עצמה ידעה שמשהו בפנים קמל, משהו בביטחון העצמי מידרדר, וכשהגיע שאלון הרישום מהגן עם שאלת המחץ "איך הילד שלך אוהב להירדם?" הבינה שבלי המטפלת לא תוכל לענות. זו לא האמא שהיא רוצה להיות. את הבת השנייה שלה שלוש שנים אחרי גם הניקה בין לקוחה ללקוחה, אבל כמאמנת אישית. וההרגשה הייתה אחרת.. היא הנכיחה בחייה כמו גם במעשיה את האמא שהיא רוצה שהילדים שלה ייראו, גם אם זה יהיה פחות שעות מהמקובל.
על מה שנשים חייבות לשאול, על כל מה שהן לא חייבות לעשות, על האימהות של המאה ה 21 ואיך ביונסה קשורה לכל זה בראיון הבא. תעשי לעצמך קפה ותודיעי לילדים שברבע שעה הקרובה, את עושה משהו חשוב בשבילם, ולא פחות חשוב בשביל עצמך.


אני פוגשת את אפרת ביום עמוס ומרגש במיוחד, הכיסאות החדשים של בית אמא מאמנת הגיעו, הצבע הורוד העז המזוהה עם המותג שבנתה נמשכו על קירות הסטודיו, טכנאים סובבים סביבה בלהטוט האופייני לבעלת עסק עצמאי, "אני מתמננת לי כל הבוקר" היא מחייכת בסיפוק, תמנונה מקצוענית הגרלתי לנו היום והנה אנחנו מתחילות...

"גיליתי מי אני בתוך חדר סגור עם אישה זרה"
"החיים שלי היו העבודה, פרסום פרסום פרסום, אפילו לא הייתי רואה את התכניות בטלוויזיה רק את הפרסומות, הייתי במסלול הבטוח, סימנתי לי מטרות, אהבתי את זה והתקדמתי מאוד מהר, יום אחד הרגשתי שהציצים פשוט עפים לי, גיליתי שאני בהיריון רק בחודש השלישי, היה לי חוסר חיבור מוחלט לגוף ואביתר נולד לתוך הצעת עבודה מדהימה שלא רציתי לסרב לה. חשבתי שפיצחתי את השיטה, הודעתי במשרה החדשה שאני יוצאת ב- 16:00 אבל בישיבות החשובות שהיו לרוב אחה"צ, היו שואלים איפה אפרת? ולמרות שעל הנייר זה היה ההסכם זה לא היה מספיק, בעבודה הרגשתי שאני עובדת לא מספיק טובה ובבית אמא לא מספיק טובה לאביתר, הייתי צריכה להשלים בלילות ולעבוד על כולם שאני תקתקנית, פחדתי שיבינו שאני לא כזו חכמה, לא כזו מוכשרת ובישיבות הייתי שותקת כמו דג. 

כדי לדבר על הכל צריכות איזה קוראסון שניים | צילום: אסף לקט :)


כלפי חוץ סגדו לי ואמרו וואו איזה עילוי איך היא עושה את זה?
אבל בפנים זייפתי, הפער הלך והתעצם והמחירים ששילמתי היו כבדים מדי, הייתי זורקת אותו בגן עם חום, כדי להגיע למשרד להקטין ולהגדיל לוגו של חברה מסחרית, זה לא נראה לי הגיוני?!". בגיל 32 כשהיא מבינה שככה אי אפשר להמשיך היא מגיעה לאימון אישי כדי להבין איך לנהל אימהות וקריירה טוב יותר ומגלה שהיא חסרת ביטחון עצמי וכל מה שהיא עושה זה בעצם פיצוי על חסר מאוד גדול  "במשך שנים הייתי חושבת שאני קטנה ולא מבינה, ככה גידלו אז ילדים... נאלצתי לגלות מי אני ומה אני בחדר סגור עם אישה זרה, זה הזוי, ההורים שלי יכלו לעשות את זה" .
'קטנה ולא יכולה' התברר כלא נכון בכלל כאשר אפרת נאלצה כבר בגיל 17 לנהל את הבית על כל המשתמע מכך כשהורייה נאלצו לבלות שעות ארוכות בבית החולים (אחיה הקטן נפטר מסרטן בגיל שנתיים)והיא ניהלה בית עם 3 אחיותיה הקטנות. ."אז למעשה הייתי אמא בפעם הראשונה, כיבסתי, ניקיתי הכנתי אוכל... הכל. הבנתי שאני יכולה" אחרי האימון שעברתי הכל חזר אליי והחלטתי שאני את הילדים שלי אגדל אחרת, רציתי שתחושת המסוגלות שלהם תהיה גבוהה מהתחלה והבנתי שאני יכולה לאמן אותם"

"קח אותי על מחזיק המפתחות שלך, אני רוצה לדעת הכל"
"התחלתי להכניס את השפה האימונית הביתה, ראיתי שזה עושה פלאים לילדים, ובמקביל חיפשנו גן שידבר שפה דומה, אני זוכרת איך הגענו לגן מונטסורי ופשוט התחלתי לבכות מרוב התרגשות, מישהו נתן שם ומתודה למה שהרגשתי שקורה כבר ממילא בבית" לא עבר זמן רב, והילדים גדלו והיה צריך לחפש בית ספר, ומכיוון שלא היה כזה ואפרת מסמנת מטרות מנוסה, החליטה שצריך להקים אחד. אז היא מגייסת חברות טובות והן מקימות עמותה, ובעקבותיה את בית הספר ( "דרך הילד" בכפר הירוק) היא עומדת בראש העמותה ולומדת כל מה שצריך על חינוך מונטסורי ופוגשת את המנטור האישי שלה ד"ר טל בן שחר "אמרתי לו קח אותי על מחזיק המפתחות שלך, אני רוצה לדעת הכל". לאט לאט היא נחשפת ומגלה את הקשר בין חינוך מונטסורי לילדים מאושרים (שבמקרה זו גם עבודת הדוקטורט של בן שחר, ויחד עם הכלים האימונים שרכשה באימון העסקי שלמדה אצל אלון גל ("הוא תותח!") ולימודי פסיכולוגיה חיובית, היא מרגישה שיש בכוחה להעביר את הידע לאימהות נוספות. כדי לקבל חותמת אקדמית לעניין היא נרשמת לתואר שני בלימודי המשפחה במכללה למנהל (אה.. גם אני למדתי שם..) ואמא מאמנת נולדת במוחה הקודח. לאחר שנתיים בביצת העסקים המקומית למידת שטח ועומק של צרכיהן של אימהות מהדור החדש, אפרת פותחת את ביה"ס הראשון לאימון אימהות (טוב זה כבר בית ספר שני שלה שהיא פותחת, אז מה הבעיה).

"הייתי אמא לראשונה כבר בגיל 17" | צילום: תמי גלאור


'אמא מאמנת'

ואני חושבת שזו הנקודה שהכי אהבתי כשדיברתי עם אפרת, לעשות את מה שאף אחד אחר לא עושה, להאמין שאפשר להמציא את העולם ולהתאים אותו לקווים שרק את רואה, יש שקוראים לזה יזמות, אחרות יגידו שאת עפה על עצמך. ואפרת טוענת ש היא "מאמינה בלזרוק את התיק מעבר לגדר, זה משהו שמתאפשר כשאת נמצאת בנקודה בה את ממששת את התשוקות שלך יחד עם החוזקות שלך" היא אומרת. ואת התשוקה של אפרת להנחיל את הידע הזה לאימהות אפשר לפגוש בכמה דרכים:

היא מנהלת קבוצת פייסבוק ענקית (מעל 11,000 אימהות) בשם "הקבוצה הסודית של אמא מאמנת", כותבת את הספר הראשון שלה, ועורכת הרצאות אחת לחודש ברחבי הארץ, חוץ מזה היא מעבירה קורס חצי שנתי ( נפתח בסוף אוקטובר) שבו היא נותנת לאימהות ידע וכלים אימונים לגידול ילדיהם (הקשבה, שאילת שאלות, חיזוק חוזקות, אופטימיות, הגברת אושר ועוד...) וכיצד לנהל את חייהן טוב יותר ולהיות אימהות מדויקות ומותאמות יותר למאה ה- 21, כל אחת על פי דרכה, ויש גם מועדון שהחברות בו מקבלות סרטונים מדי יום, לצד דוגמאות חיות (היא מצלמת את ילדיה כדי להנגיש את התאוריה לפרקטיקה) כדי שתוכלי לא רק להבין את הרעיונות הגדולים של 'אמא מאמנת' אלא גם את הדרך לבצע זאת על פי בחירתך, אין מנואלה אחת אני מציעה הצעות הגשה, וכל אחת בוחרת את המרחב שבו היא רוצה לעבוד ואת הדרך ליישם את הכלים שאני מציעה על פי אמות המידה והערכים שמתאימים לה״

"לעשות את מה שאף אחר לא עושה..." | צילום תמי גלאור


מתי לאימהות עסוקות יש זמן לעשות קורס של שלוש שעות?
"כשהן בוחרות לשים את עצמן ואת ההורות שלהן במקום חשוב בסדר העדיפויות, ויש גם אימהות שאפילו שיש להן רק 3 ימים מוקדם עם הילדים הן, מוותרות על ערב אחד כי הן יודעות שבני הערבים השניים הן ייתנו להם הרבה יותר"

מהו השינוי שעברו אימהות?
"האימהות עברה אדפטציה, אנחנו נדרשות לעדכן גרסא, לערער על המון מוסכמות, כמו למשל למי להתקשר שהילד חולה? מי צריך להכין את האוכל בבית? אני חושבת שאנחנו ב 40 שנה של המדבר, עד שנגיע לשינוי" אפרת מציעה לשים סימן שאלה על כל ההבניות החברתיות בהן גדלנו "תערערי על האמא שהייתה לך, הכל השתנה ואת צריכה לעשות את מה שמתאים לך, גם אם תבחרי לשבת בבית ולבשל ורק להיות עם הילדים זה נהדר, כל עוד זה מבחירה, אחרי ששאלת ובחרת, בהמשך יש ביכולתך לאמן את הילדים שלך להיות עצמאיים ולפעול במרחב כך שיתפתחו הכישורים שלהם במלואם"

"אימהות עברה אדפטציה" |צילום: סטודיו עדיגיטל


תני דוגמא
הילד בן 3 מבקש מים, אני יכולה למזוג לו, הילדה בת 8 היא צריכה להתקלח אני יכולה לקלח אותה, אבל אני יכולה גם לאמן אותם לעשות את זה בעצמם, ככל שירגישו יותר מסוגלים ויאמינו בעצמם, כך יהיה להם קל יותר, אני אראה לבן ה- 3 את הכפתור של המים, אביא לו שרפרף ואתן לו כוס מזכוכית בלי לפחד, היא תיפול כמה פעמים בסוף הוא ייעשה את זה לבד עם תחושת ניצחון, ואפילו יציע למזוג מים לאמא, כך גם עם המקלחת".

תוך כדי השיחה אני חושבת שאחד הדברים שקשים לנו כאימהות זה לוותר על שירותים הוריים שאנו מאמינות שאנו חייבות לעשות כדי שהילדים יהיו מאושרים, יש מי שמאמינה שהילדים חייבים לאכול רק את האוכל שלה, ויש מי שמאמינה שרק היא צריכה לשבת עמם על שיעורי הבית, וזה עוד לפני שהזכרתי את חולות הניקיון למיניהן. (גלי יש לך ד"ש) ואלה שחייבות לקלח את הילדים בעצמן. השיחה שלי עם אפרת מחדדת את ההבנה הגדולה שיש שירותים הוריים שאנחנו חייבות להוציא למיקור חוץ על מנת לשמור על שפיותינו. (תתחילי להכין רשימה של מורים פרטיים, חנויות אוכל מוכן, כובסות מגהצות ומנקות כמובן) ושירותים הוריים מיותרים שאנחנו יכולים להעביר לרשות ילדינו (לקלח, למזוג וכו'...) כדי שאת הסיפור לפני השינה תספרי בכיף ולא עם הלשון בחוץ, ועל הדרך גם תעזרי לנשים אחרות להתפרנס בכבוד. רק אומרת...

תערערי על מוסכמות אמא! | צילום: סטודיו עדיגיטל


אז איך נדע שהגענו למנוחה ולנחלה, אם נשים סימני שאלה על כל דבר?
"אין רגע כזה בזמן, זה לא נמדד בנקודה מסוימת אלא על פני רצף, את צריכה לשאול את עצמך מה הייתי לפני שנה ואיך התקדמתי משם? לעולם לא נגיע לסוף, על הקבר שלי יהיה כתוב: 'עשתה הכי טוב שהיא יכולה', אני חושבת שנשים צריכות לדעת שהן טובות כפי שהן אבל תמיד יש להן מה ללמוד"

ומה את אומרת לעצמך ברגעים הקשים? הרי אנחנו צועקות ומעליבות לפעמים אנחנו פשוט קורסות....
"אנושית זו המושלמת החדשה, תודי ביום הקשה שהיה לך תקבלי אותו ותדעי להתנצל גם בפני הילדים שלך אם צעקת, איך הילד שלך ילמד להתנצל אם הוא לא ראה אותך עושה את זה אף פעם?" "כשקשה לי אני מאמנת את עצמי, גם לי לא היה קל להגיד לילדים אני הולכת לחוג קרמיקה בערב, במיוחד שהיו קטנים וצורחים, אז התכופפתי לגובה שלהם, אמרתי בקול ברור זה חשוב לי והיום הם יודעים לקבל את זה ודואגים בעצמם לדברים החשובים להם, תתאמני על עצמך ואחר כך יהיה לך קל יותר להעביר את זה לילדים, אם תדעי איזו דרך עברת וכמה השקעה נדרשה לך תדעי להעביר את טוב יותר לילדים"

ואני חושבת, אם לא תהיי מאושרת בעצמך, איך תעזרי לילדייך להיות מאושרים? אז שומעים ילדים שלי? אני עושה את מה שאני אוהבת כל כך (כתיבת שורות אלו, בילוי במקומות מהממים וזלילה במסעדות שוות) כי אני בעצם רוצה שאתם תהיו מאושרים, איך אומרים? "אמא טובה היא אמא שטוב לה?"

הכיסאות החדשים לקורס אימהות הגיעו, אפרת בבית הספר אמא מאמנת


אוקיי ומה לגבי זוגיות? איך אנחנו מתחזקות את האריות הפרטיים שלנו?
"אני ואסף יחד 20 שנה, ב 12 שנה הראשונות אימללתי אותו, הייתי מאיימת כל הזמן שאני עוזבת, הייתי נעלבת, מתכנסת, עד שהחלטתי להסיר את האיום, החלטתי שלא אעלה על בדל שפתיי את האופציה שלא נהיה יחד, אי אפשר לבנות שום דבר כשהאיום הזה מרחף מעלינו, ובכלל יש איזו סברה שזוגיות זה כמו נעליים או שעון, אם מתקלקל מחליפים, הסטטיסטיקה של הגירושים פשוט מזעזעת" אז ביקשתי מאפרת מתכון טוב עבורנו לתחזוקת זוגיות שוטפת וברור שיש לה:
"נדרשות 5 שעות שבועיות שמורכבות מדקות ספורות בבוקר שיחה הדדית על מה צפוי לך היום? 20 דקות בערב: איך היה היום שלך? ועוד 5 דקות באמצע של הוקרת תודה. סמס כמו 'תודה על אתמול בלילה העפת לי את הראש...' ואפשר גם סתם לעבור כשהוא שוטף את הכלים במטבח ולתת לו לק באוזן" או.. זו בחורה כלבבי.... "בנוסף שעתיים של דייט זוגי אחת לשבוע ולשים לב שלא מדברים על דברים טכניים כמו מי לוקח ומי מחזיר יעשו לכם פלאים לזוגיות". מילה של אפרת.

עכשיו ספרי לי בבקשה מהם מקורות ההשראה שלך?
"יש לי לוח קבוע שמתעדכן אחת לכמה חודשים ובו יש תמונות ומידע על אנשים שמעוררים בי השראה, חיים ומתים. לא מזמן הוספתי אל הלוח הזה את ביונסה, זו אחת הנשים המקצועניות ביותר בעולם, שולטת בכל הפרטים הקטנים של הופעותיה והעסק שלה, נמצאת במיצוי פוטנציאל מלא, אני מסתכלת עליה ואומרת יש משהו במה שהיא עושה שאני רוצה ללמוד ממנה, כל מקום שאדם מבטא את עצמו בלי תלות במה יגידו אחרים הוא השראה בשבילי"

 

מה לא נעשה סלפי? על רקע ורוד עז?

ואת אפרת יקרה היית השראה בשבילי, ועבור אימהות רבות שסוללות את דרכן יחד במדבר הארוך הזה של הבניות חברתיות ומוסכמות פגות תוקף, לעולם לא נגיע לארץ המובטחת אבל נעשה הכי טוב שאנו יכולות כדי שילדינו יחיו בעולם שבו לאמא מותר להיות בדיוק אבל בדיוק מה שהיא בוחרת.

איפה למצוא אותה? בית הספר לאימון אימהות 'אמא מאמנת'
ליצירת קשר: info@imameamenet.co.il

מתי יש הרצאה ונפתחים קורסים? כאן
דף פייסבוק: כאן
להצטרף לקבוצה סודית: כאן

רוצה לגלות לפני כולן?
מלאי פרטים והפנינים בדרך

אז מה את אומרת?



* בהשארת תגובה תצטרפי לרשימת הדיוור , אל דאגה תמיד תוכלי להסיר את עצמך אם זה מעמיס עלייך :)